כולם מדברים על אוזלת היד של הממשלה, על כך שאף אחד לא עושה מספיק כדי לשחרר את ידוען השבי הגדול ביותר בארץ מהחור בעזה.
כולם מזדהים עם ייסורי השבי ומפגינים מול הבית של ציפי לבני, אבל אף אחד לא מדבר על המחיר.
אף לא אחד מהזועקים בגנות אולמרט ומאמצי הממשלה הכושלים להביא לשחרורו של שליט עוצר רגע לחשוב
שבכדי לשחרר חייל אחד, אומלל ככל שיהיה, החמאס דורש לשחרר 1500 מחבלים, מתוכם 500 עם "דם על הידיים".
מתכנני פיגועים ורוצחי ילדים.
אף אחד מהם גם לא לוקח בחשבון שעזה היא קן הצרעות הצפוף ביותר בעולם,
ושמבצע קומנדו במקום כזה הוא על גבול ה-"לא אפשרי", ומה שכן אפשרי זה שבמסגרת המבצע המפונטז
הזה לשחרור גלעד שליט יהרגו בטח איזה עשירייה ממיטב בנינו, ותקראו לזה איך שתקראו לזה, מדובר במחיר.
ואף אחד, אף אחד לא מדבר על המחיר.
ויש מחיר.
והמחיר כבד.
ויש מצב שנעשו כבר מאות מהלכים בשלש שנים האלה מצד כל הגורמים המוסמכים כדי לפעול בעניינו של גלעד שליט,
אבל הדיל-ברייקר תמיד היה זהה: רוצים את שליט? שחררו ת1500.
איך בכלל מתמחרים בנאדם? איך בדיוק מכמתים חייל? ואיך מרגיש לכם לעודד את הבני זונות האלה לחטוף עוד חיילים בתמורה
לעוד כמה דרישות ריקון בתי כלא בטחוניים מיושביהם?
צריך לחשוב גם על זה לפני שזועקים על אפס מאמצים רציניים לקדם את עניינו.
אני משוכנע שהיו מאמצים כאלה, מאמצים רציניים, אפילו. אבל הקיר הזה של התנאים פירק אותם. וככה הכל נתקע.
ובינתיים מי שאוכל פצצות זה בעיקר שליט עצמו, שעם כל ההזדהות של רבים מאיתנו עם צערו,
עדיין תקוע באותה נקודה 870 יום במקום לנאפס בהודו או להיות חופשי בארצנו.
מסתבר שגם להזדהות יש מחיר.
No comments:
Post a Comment