נרדמים בשמירה / עמי נבו

לאחרונה נדמה לי שאנחנו מחונכים מחדש, אנחנו מתחנכים לדרך חדשה כציבור מדינת ישראל.

כשלפני עשור היו אומרים לנו מעלה עקרבים, קו 300 או רון ארד המילים היו מגיעות לנו ללב, הן היו פורצות את שני הבלוקים האלו שעטפו אותו ופוגעות פגיעה ישירה. המילים נטולות המשמעות האלו פתאום תפסו משמעות, משמעות שגרמה לנו להחסיר פעימה.

אבל היום שאומרים בית ליד או קו 5 אז אנחנו שואלים איזה מהם, פוטרים את עצמנו באיזו אנחה קלה.

איפה שהוא ארגוני הטרור מצליחים, אם לא להרוג אותנו אז לשחוק ולהרוג את המודעות שלנו ולפורר את הקשרים האלו שיש בחברה שלנו, הקשרים שפעם נתנו לנו את הכוח והאומץ לחולל כאן את הדברים שממלאים את דפי ההיסטוריה של מדינת ישראל, אך היום התמונות דוהות וכך גם האמונה שלנו בעצמנו.

לא פעם שמעתי תגובות לאחר פיגועי תופת בסגנון "כמה כמה", המספרים לעד לא יהיו הגיוניים, דין אחד כדין מאה. כשעודד בן עמי מזכיר לנו את מספר הימים שגלעד לא איתנו במהדורה של שש ועובר מייד לנושאים בהם תעסוק המהדורה של שמונה אנחנו לא קולטים שהמספר התלת סיפרתי הזה הוא על סף ארבע הספרות, יותר נכון על סף משדר המחווה לאלף הימים שגלעד לא איתנו שגם אותה נעביר באחת מן האנחות הקלות שברשותנו אולי אפילו שתיים, אז כמה כמה באמת?

כשמגיע יום הזיכרון עולים מן האוב סיפורי גבורה ישנים, אנשים הקריבו חייהם למען האידיאלים האלו, היינו כל כך יקרים אחד לשני, כיום אנחנו מתקשים לשים את האצבע על איפה סטינו מהשביל איפה טעינו או מה השתנה.

ההבדל בין אז לעכשיו הוא שהחרדה הקיומית הייתה אז קיימת אצלנו, עדיין נשאנו את הגלדים על העור וכל העולם ראה אותנו והתפעל. היום החרדה הקיומית התמוססה לה באוויר, אנחנו נושמים אותה יום יום והיא מסרטנת אותנו בדיוק באותה המידה רק שהיום אנחנו לא ממש מבינים למה אנחנו צריכים אותה. כשאנחנו לא קוראים עיתונים לא רואים חדשות ולא מתעדכנים זה נקרא בועה, אבל הרבה מאיתנו כבר לא רואים עיתונים ובמקרה הטוב מרפרפים באינטרנט להתעדכן באקטואליה, שם אנחנו רואים את הכותרות אבל לא ממש לוחצים על כפתור החדשות, לא רוצים ממש להיכנס לזה.

אנחנו פשוט עייפים, לא ממש נחנו במהלך שישים השנה האחרונות, והגענו למצב בו אנחנו עולים למשמרת יום יום מניחים את הראש ונרדמים, בקניות, חו"ל, מורדמים על ידי תוכנית עשרים וארבע השעות הזו שנקראת המציאות הארצישראלית. אבל מה נעשה? אנחנו לא ממש בנויים לזה, אף אחד לא בנוי לזה.