ראש ממשלה עשיר / אסף יוגב

שחיתות. אפשר לכתוב על זה כל כך הרבה ביקורת, להאשים, להפגין ולהתבכיין.
אף אחד לא מדבר על פתרון הבעיה! ולדעתי הוא הכי פשוט בעולם.
בבחירות הבאות אני אצביע למועמד הכי עשיר, כזה שכסף – ממש לא מעניין אותו. אחד כזה יש לו כבר מלא דירות בת"א, שטחים בסביון ושלאחרונה רכש מספר איים בקריבים. רק ראש ממשלה כזה, לא יהיה מושחת. בשביל מה לו?!

בבחירות האחרונות לראשות העיר שמחתי על ההזדמנות להחליף את האדם שינהל את עירי בבחור צעיר, כריזמטי ושאפתן. "או, נקי כפיים"אמרתי לעצמי עידן אובמה הגיע בתזמון מושלם לשינוי. כן, אנחנו יכולים, לשנות את העולם ועוד כל מיני קלישאות כאלו ואחרות. בנוסף חיזקה את עמדתי העובדה שלפני כמה שנים ראש עירי נאשם במספר פרשות שחיתות, שמועות על הטרדות, איומים ומכירת מכרזים. אין לי ספק שמעמדו הכלכלי גם צמח משמעותית בשנים האחרונות... לעזאזל, כנראה שמשלמים טוב לראש עיר.
בהזדמנות הראשונה, בארוחת שישי, מיהרתי להביע את דעותי וציפתי לתמיכה מלאה מהורי, שחינכו אותי לנקיון כפיים, לשמירה על החוק ועל כבוד האדם. אך אבי מיהר להכריז כי השנה הוא בוחר באותו ראש עיר מושחת. “זה שגנב?!" התרעמתי, “זה שמכר ושיחד?”. אבי ניסה להרגיע אותי ולהסביר כי הוא יודע על כל מעלליו של האדון. “מה שמפחיד אותי זה מה שאני עוד לא יודע, על המועמדים האחרים". נקודה מעניינית בהנחה שאף אחד לא ממש חוקר את העבר שלך אם אתה לא מישהו או משהו.
הבנתי שאביף כמו הרבה אחרים, פשוט הרים ידיים, ושהוא מעדיף ראש עיר כזה שהוא יודע עליו הכל, לא משנה כמה זה גרוע. עצם הידיעה מרגיעה אותו. ככה זה, נהפכנו לעם פרנואידי עם השנים וככזה אנחנו פוחדים משינוי אמיתי. לנו אין אובמה וגם לא יהיה. תמיד נעדיף את אותם אנשים...ביבי, אולמרט, ברק, ציפי, פואד, חבר הכנסת ההוא, שרת הזה... אותם אנשים, בכסאות או תיקים שונים, בסגנונות שונים ותחת ססמאות שונות. לכל אחד מהם שק עצום של זבל על הגב. אם יבוא בחור חדש לשכונה, אחד כזה בלי שקים, כולנו נחשוש ממנו ישר וממה שהוא מסתיר.

אני מציע פתרון אחר מאבי. בוא נצביע למישהו עשיר!, כזה שאי אפשר לקנות – כי הוא ממש יקר. יותר מזה, אני אומר לעלות שת שכרם של חברי הכנסת מהכמה עשרות אלפים שהם עושים לכמה מיליונים. אולי ככה הם יפסיקו לחשוב על כסף ורווח אישי פוליטי כל הזמן ויתחילו אשכרה לעשות משהו. אני מבטיח שאם כל ח"כ ירוויח עשרה מליון שקל בשנה + צ'ופרים נכבדים על הישגים מדיניים, תוך שנה אנחנו בשלום על כל האויבים שלנו, מחזיקים בכיף דרכון אירופאי משודרג, נהנים מצמיחה כלכלית ואולי, אבל רק אולי, מסתובבים ברחובות בביטחה.